יום שבת, 22 באפריל 2017

יום השואה וסבתא טולה שלי

כל שנה בתקופה הזו של החודש אני נעשת עצובה,
זה שילוב של יום השואה שמתחבר לי עם היום הולדת של סבתא
טולה שלי וגם לכתה ממש כמה ימים לפני שילדתי את ביתי הראשונה אופק.

תמונות מתוך צילומי הבת מצוה של אופק
דור ההמשך.
צילום ענת חרמוני.



לא סתם נבחר שמה, האופק להסתכל קדימה,
לזכור את העבר אבל עם הפנים להמשך, לדור ההמשך.
וממש בימים אלו אנחנו חוגגים לאופק יום הולדת מיוחד,
בת מצוה ואני שמחה אבל גם עצובה, על כך שסבתא שלי
לא זכתה לראות אותה, אבל לשמחתי כן ידעה שאני בהריון.

אופק 
אופק בביתנו בתמרת.
דור בא ודור הולך... 

היא כל כך שמחה על הזוגיות של יזהר ושלי, אני יודעת שהיא
ידעה שנעשה את הטוב ביותר עבור ילדינו ותמיד ידעה
שאעשה את ההחלטות הכי טובות עבורי.
אני אופטימית ויודעת שסבתא טולה עזבה אותנו בדיוק
בזמן שהתאים לה, אך עדין עצובה ומתגעגעת אליה מאוד.

סבתא טולה בחתונה שלנו
בתמונה גם הורי אחי מאחור ובת דודתי
וחבר ילדות של יזהר.


יום השואה מחדד את החוסר ואת הגבורה שלה.
על סבתא שלי כתבתי פוסט שנה שעברה וממש
ירגש אותי אם תקראו גם אותו, כנסו לכאן


סבתא טולה, יזהר ואני
ביום חתונתנו לפוסט המלא על סבתא טולה
כנסו לכאן.

סבתא שלי נצולת שואה איבדה את אימה בזמן המלחמה.
עלתה לארץ וילדה את אימי רגע לפני שעלו לארץ.
אחיה עלה אף הוא לארץ וניצל בזכות שינדלר.
אחותה אחרי המלחמה היגרה לארה"ב וחיה שם עד היום.
אני חושבת הרבה על אחותה ועצובה על המחשבה שהדור
הזה הולך ונעלם.

סבתא וסבא שלי מתוך צילומים שצילמה
לימור הרצוג אהרוני בביתי
היה מרגש מאוד.
נשארה מזכרת שמראה את ההמשך...
גם אני קצת התבגרתי מאז (: 

החיים הם שברירים של אושר ועצובות,
התקופה הזו מציפה בי שוב ושוב את אותם רגשות.
היום אחי שלח לי את העדות שלה וכל פעם אני מופתעת
מחדש לקרוא כמה מעט דיברה בעדות הזו.
כמה מעט ידעתי על החיים שלה באותה תקופה.
עם אחי דיברה יותר אך עדין התחושה שחיה חיים
כל כך קשים מעציבה אותי מאוד, מרגישה חובה
בימים האלו להזכיר את האובדן הפרטי שלה, שלי, שלנו.
כותבת מילים אלו בגעגועים רבים ובאהבה גדולה אליה.
תודה שקראתם וזכרתם אותה עימי.
מוזמנים להקשיב לשיר שאני כל כך אוהבת של עידן רייכל
געגוע
שלכם מיכל.





26 תגובות:

  1. פוסט עצוב ומרגש, איך למרות הכל החיים פשוט ממשיכים להם. סבי וסבתי ועוד בני משפחה שלי גם הם ניצלו בזכות שינדלר. את סבתא לקחתי מספר פעמים לעירוני ה׳, שם היו טקסי שואה עבור ניצולי קרקוב ולקבר של שינדלר בירושליים, לחלוק לו כבוד. מעניין אם הם הכירו את הדוד שלך.

    השבמחק
    תשובות
    1. קרן יקרה את זוכרת שדיברנו עליהם גם שנה שעברה? שניהם מקרקוב וגם מרשימת שינדלר ... מאוד מעניין, תודה לך על התגובה בפגישה הבאה שלנו ננסה ללמוד קצת יותר ביחד ..

      מחק
    2. נכון, עכשיו אני נזכרת. אין לי זכרון כל כך טוב, אז הרבה פעמים אני שוכחת דברים כאלה.

      מחק
  2. מיכלי, איזה פוסט מרגש, כל כך מתאים ליום השואה, לכל איש יש שם....וסיפור...גרמת לי להתגעגע לסבתא שלי, שאמנם הגיעה לארץ כמה שנים לפני המלחמה, אבל איבדה בה את כל בני משפחתה. אמא שלי נולדה בארץ ב1944 ונקראה שולמית גם בגלל שהאמינו שהשלום בדרך, עוד לפני שידעו שאיש לא נותר.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה מיכלי, מרגש לקרוא ומענין לשמוע גם את הסיפור שלך, בהחלט לכל אחד יש סיפור ואף משפיע על הדורות שאחרי...

      מחק
    2. שם מיוחד לאותה תקופה שלומית ... בכלל שם מיוחד

      מחק
  3. את יודעת שגם אצלנו מהמשפחה של אמא שלי יש מניצולי שינדלר? גם אני מתגעגעת לסבתא הגיבורה שלי שלא העזה לספר. שלא העזתי אני לשאול . לזה אני ממש מתגעגעת. תודה ששיתפת

    השבמחק
    תשובות
    1. ממש מעניין כי הם לא היו כל כך רבים ומה שמדהים שגם לך גם לקרן וגם לי ... היה קשה לשאול, היה קשה לספר ולצערנו הרבה לא נדע, אולי לפעמיים עדיף שכך עם כל העצב שבדבר

      מחק
  4. מרגש מאוד, בחודש האחרון ביתי הבכורה עבדה על עבודת שורשים והציף
    זכרונות ועדויות מן השואה. בלתי נתפס, כל כך יפה הקשר שהיה לכן ואיך את מנציחה את דמותה ואהבתך אליה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך יקרה, עבודת שורשים בהחלט יכולה להציף רגשות רבים אך כל כך חשובה ומענינת... הבלוג כל כך עוזר להבין דברים וקשרים שיש והיו, תהליך הכתיבה הוא כלי טיפולי חזק ואני בטוחה שגם את מרגישה כך, לפי כתיבתך הכל כך מיוחדת

      מחק
  5. מאוד מרגש, תמיד היום הזה גורם לגעגוע נוסף לסבא וסבתא שלי;( סבתי לצערי נפטרה כשהייתי צעירה מדי להבין כנה חשוב היה לשמוע את הסיפור שלה, שלעולם לא אדע אותו �� רק פרטים שהצלחתי לדלות משאר בני המשפחה שעוד נותרו

    השבמחק
    תשובות
    1. חיבוק גדול יערה, בהחלט עצוב לאבד סבא/ סבתא בגיל צעיר והמחשבה שלא הכרנו מספיק / לא שמענו מספיק, לצערי גם אני לא זכיתי להכיר את סבי שחיי באותה תקופה , נפטר שהייתי בת שנתיים. אך גם אלו שחייו לאחר מכן דיברו מעט , חשוב שאת שואלת ומבררת , שוה לכתוב זאת לזכרון לדור ההמשך

      מחק
  6. עצב וגעגוע שלא ניתן להכיל. כתבת כל כך יפה. שולחת חיבוק

    השבמחק
    תשובות
    1. חיים שלמים שלא ניתן לתפוס ולהבין... תודה רבה לך וחיבוק חזרה

      מחק
  7. תודה ששיתפת מיכל, מאוד מרגש!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה שקראת, יום עצוב ומרגש, בכלל תקופה כזו ...

      מחק
  8. מיכלי פוסט נוגע ומרגש. סיפור חיים של משפחה.
    אני בטוחה שסבתא שלך רואה הכל וגאה במשפחה שלך במה שהפכתם להיות.
    קראתי אותו וחשבתי על מה שהעליתי אני היום על סבתא שלי ממקום כל כך אחר.
    בסופו של דבר הגעגוע הוא זה שמכריע את הכף.
    ונשאר לזכור, להנציח, להזכיר ולספר.


    השבמחק
    תשובות
    1. כן את צודקת נשאר לזכור ולספר ולהנות מהידע שהיא גאה בי, בטוחה שהסיפור של נוגע הולכת לקרוא אותו, תודה לך שקראת ועל הכתיבה המרגשת שלך, נשיקות אהובה

      מחק
  9. מרגש. מדהים כמה סיפורים אנחנו שומעים, צופים בסרטים ומזכירים את הזוועה כדי לזכור ועדיין זה לא נתפס. משמח שהיא זכתה להיות בחתונה שלכם ולחוות רגעים של אושר ונחת.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון יפית שימחת אותי שהזכרת לי זאת , בהחלט אושר גדול ובאמת לא נתפס מה הם עברו ):

      מחק
  10. מקסים ומרגש. וכל התמונות שצירפת משתלבות בטבעיות עם כל מה שכתבת.
    עצוב. אני מרגישה את הגעגוע שלך חזק בכל שורה. ובכל זאת את מקבלת ומשלימה עם לכתה, וחיה את הרגע והעתיד ולא רק את העבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. שיר מסכימה איתך מאוד, אני מתגעגת אבל משלימה במיוחד שבסוף ממש סבלה ולא הגיע לה לסבול יותר, תודה לך על התגובה המרגשת ,איך אני שמחה שפגשת אותה

      מחק
  11. מיכל היקרה. אני מסתכלת על סבתא שלך ביום החתונה שלכם ורואה בעיניים שלה את האושר. את ההגשמה, את הידע שהיא עשתה את שלה בחיים שלה, וזה ככ הרבה. אני יודעת שזו זכות לגדול מלווה בסבתא, לי זה לא היה. והחיסרון היה מורגש. עדיין אני בטוחה שסבתא שלי היתה מאושרת כי ראתה את אמי מאושרת, מגדלת משפחה, יולדת ילדים וזה לא מעט למי שעבר את מה שהם עברו שם. בחרתם בשם מקסים לאופק, עם המון משמעות וכוח. ביום השואה שמעתי משפט חכם שלא חשבתי עליו אף פעם- עוד מעט מי שישארו בעולם הם אנחנו. חלקנו דור שני וחלקנו דור שלישי. לא יהיו עדויות חיות רק סיפורים. ומה נעשה אז? ככ התרגלנו שהם איתנו'ניצולי השואה' או איך שהתחלתי לחשוב עליהם, כשורדי השואה, האנשים המיוחדים האלה שהביאו אותנו לחיים, שהביאו את החיים אלינו. אתם משפחה מיוחדת, שמחה ומאושרת, אוהבת, ואני מאחלת לכם שתישארו ככה עוד המון שנים, שתחגגו את החיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. ציפי היקרה תודה רבה על התגובה המרגשת. השנה קראתי את הסיפור שלך על סבתא שלך וזה כל כך עצוב, אני גאה בך על היכולת לזכור שסבתך הכירה אתכם וראתה את המשפחה שלה , לאותו דור זאת זכות גדולה. תודה לך על התזכורת החשובה הזו, חיבוק גדול לך אהובה

      מחק
  12. ציפי לגבי המשפט על האנשים שלא יהיו איתנו לספר, מהרגע שסבתא שלי נפטרה בגיל 80 נפל לי האסימון שלא ישארו עוד הרבה בנינו בקרוב... אחותה התחילה את המלחמה כשהיתה בת 9 , היא עדין חיה אך מבוגרת, לצערי היא גרה בארהב ונפגשנו כשסבתי היתה בחיים אך מאז לא נפגשנו , רק שאופק נולדה , היא כבר לא יכולה לטוס לכאן וגם לנו קשה כרגע עם הילדים לטוס כל כך רחוק ... אני יודעת שאת החמצה גדולה ):

    השבמחק